<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תמ"ד</h1>
<h2>דף ח:</h2>
השוחט בסכין של גוים. סתם כליהן אינן בחזקת בני יומן. רב אמר קולף רבה בר בר חנה אמר מדיח. הא דבעי רב קליפה כגון דבריא לן (בהדי) [בהאי] סכינא (בין) [בן] יומיה הוא דאז נותן טעם לשבח הוא. לפיכך לא סגי בלא קליפה. אבל כי מספקא לקמיה אז לא מצרכי' לא הדחה ולא קליפה דסתם כליהם של גוים בחזקת שאינן בני יומן מחזקינן להו והוה ליה נותן טעם [לפגם] ומותר. ומנלן דסתם כליהן של גוים אינן בחזקת בני יומן מדתנן בע"ז פר' אין מעמידין גבי אלו דברים של גוים אסורין ואין איסורן איסור הנאה. וחשיב התם קורט של חלתית. מאי טעמא אסור. ומשני משום דפסקי ליה בסכינא אע"ג דאמר מר נותן טעם [לפגם] מותר הכא אגב חורפיה דחילתיתא מחליא ליה. וגבי צנון כמו כן אמרי' בפר' כל הבשר צנון שחתכו בסכין של (גויים) [בשר] אסור לאוכלו בכותח דאגב חורפיה בלע. אלמא כל מילי דאיכא למימר ביה אגב חורפיה אסור לחותכו אפי' שאינה בת יומא. הרי אנן אומרין דסתם כליהן אינן בני יומן. מאי דוחקיה לתרץ אע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר לימא משום נותן טעם לשבח הוא. אלא ודאי סתם כליהן בחזקת שאינן בני יומן נינהו. ודווקא כי לא חזינן מידי דאיסורא אההיא סכינא אז לא חיישינן מפליטתו. אבל כי סריך אגביה שמנונית דאיסורא אפי' בן אלף יום אסור. מ"ר. וכמו כן גבי שחיטה אמרי' דבית שחיט' צונן הוא. ודייקינן מפלוגתייהו דרב אחא ורבינא דפליגי גבי סכין טריפה. דחד אמר בחמין וחד אמר בצונן. וגם פוסק הלכה בצונן. ומיכן תוכל לידע דבית השחיטה צונן ומשום דם שחיטה שנאחז בסכין שהוא קשה ועוד הרי נופל ממנו בשעת שחיטה לפיכך דיי לו בצונן. ואי דאיכא בליתא תו לא צריך מידי.
